final project
יום שלישי, 24 בדצמבר 2013
יום חמישי, 19 בדצמבר 2013
ניסוי ראשון בהקשחת עור
1. הרתחת עור- בישול בסיר מים עד לרתיחה, ייבוש באוויר ללא תבנית.
2. הרטבה במים קרים- ייבוש בתבנית באוויר.
3. אפייה בתנור- טבילה במים קרים/ חמים ואפייה בתנור ב120מעלות
4. טבילה במים חמים- ייבוש באוויר במתח.
5. הרטבה במים פושרים וייבוש בבלואר
יום רביעי, 18 בדצמבר 2013
תרגיל טייס- הצהרת כוונות
תרגיל
טייס |
תרבות ויצירה | מנחים: נעמה שטיינבוק ואסף ויינברום
שם הסטודנט : דודי
תבורי
1. פרויקט גמר
א.
נושא פרויקט הגמר שלי הוא: עור כחומר.
ב.
למה בחרתי בנושא זה: (אני משער ש..../
דעתי היא...וכדומה)
בתחילת
המחקר עסקתי בנושא אידאל היופי והפרשנות שלו בעולם העיצוב. נפלתי בכמה בורות
פילוסופים ולאחר תהליך מחשבתי ארוך הגעתי לביטוי "קורבנות אופנה". מקור
הביטוי הוא בצרפת בסוף המאה ה18. באותה תקופה היה באופנה ללבוש שמלות שיפון (בד דק
מאוד), הנערות שלבשו את השמלות בחורף הצרפתי מתו לאחר מספר שבועות מדלקת ריאות, ולכן
נקראו קורבנות של האופנה. ניסיתי לחשוב איזה "קורבנות אופנה" היו בעולם
העיצוב התעשייתי, לאיזה חומרים/ טכנולוגיות או מוצרים, תעשיית האופנה עשתה עוול.
הגעתי לעור. אני מרגישה שאנחנו כמעצבים תופסים עור כטקסטיל, כבד ולא כחומר שיכול
לשמש לעיצוב מוצר.
בימי
הביניים השתמשו בעור לייצור מגוון רחב של מוצרים, מכלי הכלה לנוזלים ועד שריון
לקרב ע"י הקשחתו בבישול. השיטות האלו נעלמו מתעשיית העור ואיתם גם ההגדרה של
עור כחומר. אני רוצה להחזיר את העור לשימושו המקורי. להשתמש בו כחומר ולא כבד.
ג.
אני מתכוון לגשת לנושא פרויקט הגמר
באופן הבא:
בחרתי
לעצב קולקציית משקפיים. אני חושבת שמשקפיים זה אובייקט שנמצא על הגבול בין עולם
האופנה לעולם העיצוב. דרך עיצוב המשקפיים אוכל להדגיש את יכולותיו של העור באופן
של ירגיש זר לגמרי לחומר.
2. פרויקט טייס
א.
פרויקט הטייס שלי יהיה:
התעסקות
בשתי נקודות החיבור במשקפיים: חיבור העדשה למסגרת וחיבור הזרועות למשקף (דורש ציר
שיודע להתקפל ולהתיישר).
ב.
הוא יקדם אותי לקראת פרויקט הגמר כי:
התרגיל
יחדד בפני את יכולותיו של החומר ויבנה לי בנק מחברים שישמש אותי בהרכבת הקולקציה
בהמשך הפרויקט.
ג.
ארצה להגיש בסיום פ.הטייס:
שלוש
גישות לפתרון כל אחד מהחיבורים (סה"כ 6 מחברים) שיוצגו על גבי משקפיים.
יום שלישי, 17 בדצמבר 2013
בוא נהייה קונקרטיים.
בשבועיים האחרונים אני מתעסקת במושג קורבנות אופנה. ביטוי שהגיע במקור מצרפת בסוף המאה ה18. בתקופה בה היה אופנתי ללבוש שמלות מבד שיפון (בד מאוד דק ולא מחמם). נערות שלבשו שמלות שיפון, נפטרו כעבור מספר שבועות מדלקת ריאות. הן הפכו להיות קורבנות של האופנה.
במהלך כל המחקר, אני נקרעת בין הנטייה שלי לפילוסופיה לצורך להיות קונקרטית. הצורך להיות קונקרטית הכריע.
חיפשתי מה זה "קורבן אופנה" בעולם העיצוב. חיפשתי חומר, טכנולוגיה או מוצר שתעשיית האופנה עשתה לו עוול. הגעתי לעור. אני מרגישה שאנחנו כמעצבים תופסים עור כטקסטיל, כבד ולא כחומר שיכול לשמש לעיצוב מוצר. בימי הביניים השתמשו בעור לייצור מגוון רחב של מוצרים, מכלי הכלה לנוזלים ועד שריון לקרב ע"י הקשחתו בבישול. השיטות האלו נעלמו מתעשיית העור ואיתם גם ההגדרה של עור כחומר. אני רוצה להחזיר את העור לשימושו המקורי. להשתמש בו כחומר ולא כבד.
הניסיון להעביר את העור מעולם הבדים לעולם החומרים מצריך התעסקות במוצר שיושב על התפר בין עיצוב לאופנה. מוצר שלא יראה זר מידי לעולם האופנה ולעור כבד ומצד שני מצריך טכנולוגיה/ארגונומיה/ וחשיבה יותר תעשייתית. בחרתי לעצב קולקציית משקפים.
יום שלישי, 10 בדצמבר 2013
מתבלבלים...מתבלבלים...מהלך מחשבתי בשבועות האחרונים
בשבועות האחרונים אני מנסה לבנות את הסיפור שעומד מאחורי הפרוייקט. את ה- למה?- שלי. להבין מה אני רוצה להגיד, ואיך אני רוצה להגיד את זה. מיפיתי את המהלך המחשבתי שעברתי מאז הגשת האיפיון.
עכשיו השאלה היא איך מעצבים מוצר שהוא קורבן אופנה? וקורבן של איזה אופנה הוא? האם אני לוקחת את ההשראה מאידיאל היופי האנושי שבו התעסקתי עד כה? או ברגע שעברתי לחפצים אני צריכה לדבר על האופנה בעולם העיצוב? ובאיזה חלקים של החפץ אני מתעסקת? ואיזה מניפולציות? וכמה?
יום שלישי, 3 בדצמבר 2013
בשביל להיות יפה צריך לסבול.
אחרי ההגשת איפיון ניסיתי להבין למה הרואין שיק מסקרן אותי ומה בעצם אני רוצה שהפרוייקט יגיד. הבנתי שמה שמושך אותי בהרואין שיק, זה האמת שבו. חוסר הצורך להתנצל על מקורות ההשראה השליליים שלו. הרואין שיק יצר אידיאל יופי שמושפע משימוש בהרואין, ומהנזקים שהשימוש בסם גורמים. הבנתי שאידאל היופי שהוא מכתיב הוא יופי שנגרם מנזק לגוף. הרואין שיק היה בעצם הטרנד הראשון שאמר זאת בגאווה וספג ביקורות קשות כתוצאה מכך. אבל זה ממש לא היה הטרנד הראשון שהכתיב יופי כתוצאה של כאב, של הרס הגוף. כבר מתקופת הפרעונים ולאורך כל ההיסטוריה, אידאל היופי אתגר את הגוף. אם זה בשימוש בחומרים מזיקים, הרעבה עצמית או חניטת הגוף ע"י מחוך. לאורך כל ההיסטוריה, ובתרבויות שונות אפשר לראות שיופי מצריך כאב.
כשאני אומרת שאני רוצה לעשות חפצים בהרואין שיק אני בעצם אומרת שאני רוצה לייצר אסתטיקה מתוך נזק/השחתה של מה שקיים.
המטרה של הפרוייקט היא להראות שהדברים הם כמו שהם. לעורר שאלות על מחיר היופי והדרכים להשגתו.
כשאני אומרת שאני רוצה לעשות חפצים בהרואין שיק אני בעצם אומרת שאני רוצה לייצר אסתטיקה מתוך נזק/השחתה של מה שקיים.
המטרה של הפרוייקט היא להראות שהדברים הם כמו שהם. לעורר שאלות על מחיר היופי והדרכים להשגתו.
יום שלישי, 26 בנובמבר 2013
מצגת איפיון 27-11
מסמך איפיון-
-הרואין
שיק התחיל כביקורת של צלמי אופנה על הזיוף והריטוש שהיו נהוגים בהפקות אופנה של
סוף שנות ה80. הצלמים, ששאבו השראה מהצילום הריאלסטי של שנות ה70, הרגישו שעבודתם
צריכה לשקף את התקופה בה הם חיים. בתחילת שנות
ה90, בעקבות ירידה במחירי ההרואין ועלייה באיכותו, נוצר בניו יורק שוק מעמד ביניים
שצרך את הסם. הצלמים בחרו להביע את מחאתם וביקורתם ע"י שילוב ההשפעות
של צריכת הרואין בעבודתם.
-כך נוצר
טרנד חדש, שכלל דוגמניות רזות מאוד, חיוורות ללא
איפור או ריטוש מצולמות באווירה אורבנית בסטים ספונטניים. ב1993, קלווין קליין
הכניס את הטרנד לתודעה העולמית כשבחר לצלם את הקמפיין החדש שלו בסגנון זה. הרואין
שיק נחל הצלחה מסחררת כשטבע את אידאל היופי החדש בדמותה הכחושה של קייט מוס, אך עם
זאת, חטף גם ביקורות נוקבות בטענה שהוא מעודד אנורקסיה ומפאר שימוש בסמים.
-כמנהגם של טרנדים, גם הטרנד הזה קיבל ביטויים בתחומי היצירה השונים. בתחום
הספרות, הצילום, האופנה, הסטיילינג, הקולנוע, הגרפיקה והמוזיקה. במחקר שערכתי, לא
מצאתי ביטוי ישיר של הטרנד בעולם העיצוב התעשייתי .
-בחרתי לעסוק בהרואין שיק כי אני חושבת שלמרות שהטרנד הזה חלף מן העולם כבר
בשנות ה90 המאוחרות, ההשפעות שלו עדיין מורגשות בתפיסת היופי שלנו. מסקרן אותי
לגלות איך יראו ומה תיהיה המשמעות של חפצים שעוצבו בהרואין שיק.
בכדי להבין איך מייצרים הרואין שיק התחלתי לחקור מה המאפיינים שלו. בהתחלה
עבדתי עם תמונות של דוגמניות מובילות מהתקופה. חיפשתי מה המאפיינים הפיזיים
שהופכים דוגמנית להרואין שיק. הבנתי שהיא חייבת להיות מאוד מאוד רזה, חיוורת, עם עצמות
בולטות ולחיים שקועות.
-בתחילת המחקר חשבתי שהרואין שיק ואנורקסיה זה אותו דבר, אבל כששמתי תמונות
של קייט מוס ליד תמונות מאתרי פרו אנורקסיה הבנתי כמה טעיתי. כמה סוג הרזון ואופן
הצגתו שונה.
-אך כך פניתי לתלת מימד- ניסתי לחשוב איך יראה בקבוק דיאט קולה בהרואין
שיק, בחרתי את הבקבוקים שנראו לי הכי מתאימים ומהם הוצאתי עוד מאפיינים לז'אנר. כמו לדוגמה עקמומיות וחוסר יציבות.
-בשבועות האחרונים הבנתי שהיוצר של ההרואין שיק הוא הצלם, ואם אני רוצה
לעצב חפצים בהרואין שיק אני חייבת לתרגם את הסיסטמה של הצלם למושגים של מעצב. לכן,
לקחתי את כלי העבודה של הצלם ונתתי להם פרשנות בעולם שלנו. כך לדוגמא- בחירת מודל
זה בעצם פרופורציות לאובייקט, פוזה זה צורה, פוקוס אצל צלם זה מינונים אצלנו,
תאורה זה בעצם צבעוניות וגימור(מט או מבריק) וזווית צילום זה ממשק משתמש.
-ניתחתי את ההחלטות שהצלם עשה בעיצוב התמונה וקבעתי 12 כללים שיעזרו לי
לעצב חפצים בהרואין שיק.
בתקופה הקרובה אני מתכננת ליישם את הכללים שמצאתי על מספר אובייקטים שישמשו
כמקרי מבחן. כך אוכל לדייק את החוקים לכדי ארגז כלים עיצובי.
המטרה שלי היא להגיע לסוף הסמסטר כשיש ברשותי ארגז כלים מדויק שיאפשר לי
לעצב כל אובייקט בשפת ההרואין שיק.
אז, אוכל, תוך התייחסות לקונטקסט התרבותי ודעתי בנושא, לבחור סדרת
אובייקטים שבהם ארצה לעסוק בפרויקט הגמר.
קישור למצגת:
מצגת איפיוןקישור למצגת:
הירשם ל-
רשומות (Atom)