טוב, עכשיו זה רישמי, מתחילים.
אז הפרוייקט שלי הולך לעסוק בהרואין שיק. הרואין שיק זה טרנד אופנה מתחילת שנות ה90. הקטע שלו זה בגדול מראה הבוקר שאחרי. מי שהכניס את הסטייל הזה רשמית הוא קלווין קליין שיצא ב1993 עם קמפיין לגינסים שלו בכיבובה של קייט מוס (שנהייתה לאייקון הבלתי מעורער של ההרואין שיק).
הלוק מתאפיין בבחורות ממש רזות (על גבול האנורקסיה אבל בקטע פוטוגני) בהבעת פנים אדישה, חיוורון, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, עצמות לחיים בולטות,שיער שומני ומובלגן. הכל בשחור לבן, הכל.
אז חקרתי הרבה על מה ואיך ולמה ואיפה עוד ועכשיו הגעתי לשלב האמירה.
מה אני רוצה להגיד?
ביקורת על תפיסת יופי. הרואין שיק הוא אידאל יופי חולני, שלילי שמעודד התנהגות שאינה בריאה לגוף ולחברה. שימוש בסמים, הרעבה עצמית, אפתיות. ובכל זאת הוא נחשק. איך התנהגות של ילדה רעה היא סקסית בעניינו, איך לא להשקיע בכלום זה מגניב. הרואין שיק הציב סנדרט נחשק שאף אישה שפויה לא יכולה לעמוד בו, כולנו נורא רוצות, אבל הוא בלתי ניתן להשגה. והתסכול מלא להיות כזאת גורם להרגשת חוסר ביטחון, אולי אני שווה פחות? אולי אני מבינה פחות? אולי עדיף שאנשים אחרים יסבירו לי מה יפה?
זה סוג של ארסטוקרטיה של יופי, אם לא נולדת לזה אתה לא חלק מהמעגל. והמעט שכן, שווים יותר.
אני רוצה להוכיח את הביקורת שלי דרך אובייקטים. לעצב מוצר “חולני” , חסר פרופורציה הגיונית ועדיין נחשק.
ואיך אני עושה את זה?
דבר ראשון, צריך לקבוע את כללי המשחק. מה הולכים להיות הכלים שלי/ השיטה שלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה